וידיאו (סטופ מושן), 3:04 דק', סאונד: אמיר יעקובי

בילדותי סבתי לקחה אותי לחוף השקט בבת גלים שבחיפה. ירדנו למים במדרגות דרך מבנה עץ מקוּרה שניצב אז במקום. בא גל גדול והטיח אותנו באלימות. חוויית המים שגאו באופן מסוכן זכורה לי עד היום. מאז אני פוחדת מהים. 

בעבודה זו חזרתי לעסוק בחוויה הטראומטית של הצפת המים כמו בשפת החלום. מים שוטפים את העולם ומכסים אותו. בעולם זה מופיע יצור שקראתי לו בשם "לווייתן" – דמות מפוסלת עשויה רשת לולים. ה"לווייתן" מופיע בתוך המים, ממדיו קטנים, שוחה בחופשיות במעמקים עד אשר הוא מוצא עצמו כלוא בתוך מבנה, ניצב תלוי ומפרפר בעולם זר לו. דמות נערה צעירה צופה בו, בעודו נמצא בתוך החלל התעשייתי העזוב. הנערה, הלכודה אף היא, סובבת אותו ועדה מקרוב להתרחשות. 

עולם של זיכרון אישי טעון מתחבר בעבודה זו לעולם דמיוני ולמציאות אפוקליפטית רחבה – לפגעי אקלים והרס אקולוגי, לפרפור בין חיים ומוות, למרחב חידתי ופואטי, שאפשר לזהות בו סמלים ארכיטיפיים נתונים לפרשנותו הפתוחה של הצופה. בתוך כך האור הבוהק, הנראה בתחילת העבודה, דועך בהדרגה לכדי אור רך, כמו מרמז על אפשרות של השלמה.