בחוף ים המלח מצאתי גזע יבש, גדול ממדים ומרשים מאוד בצורתו. לקחתי את הגזע איתי והצבתי אותו בחצר הבית בחיפה. כשהתבוננתי בו, ראיתי בו שוב ושוב דמות נשית.

 

באותם ימים התאוששתי ממשבר אישי עמוק וממושך. הרגשתי עקודה. גם גזע העץ נראה לי לעיתים דמות עקודה. שוב ושוב ציירתי באקוורל, או ברישום, את הגזע מזוויות שונות, מפנים הבית או מתוך החצר עצמה, במגוון וריאציות צורניות. כאשר הגזע נראה מבעד לסורגים, כמו מעצמה עשויה להתעורר השאלה: מי כאן כלוא – הגזע עצמו או מי שמתבונן בו?